מוטיבציה היא תהליך פנימי .אני אספר לכם את הסיפור הפנימי שלי ועוד דוגמא אחת של מתאמנת מדהימה שלי.

אז בואו נתבונן קצת פנימה אל החיים שלי . מקווה שתוכלו לקחת כמה טיפים למסע האישי שלכם .ספורט תמיד היה חלק מחיי והציל אותי מסיטואציות מאוד מאתגרות במסע הפרטי שלי.זה התחיל מהיותי ילד מופנם , שקט וקצת ״חריג״ לסביבה שגדלתי בה . אבי היה ספורטאי אולימפי וכילד רציתי להיות כמו אבא . הייתי ילד מאוד מופנם , שקט וקצת חסר בטחון. בשיעורי ספורט הייתי מנסה כמה שפחות להתבלט כי הרוב שיחקו משחקי כדור, ענף שפחות התחברתי כילד . להיות ספורטאי כמו אבא, התרחק יותר ויותר והיה קצת מתסכל .

ביום אחד , באמצע השנה , מורה הספורט שהיה קשוח במיוחד , החליט לעשות לנו תחרות ריצה למאה מטרים לכל הכיתה. המורה לספורט ציין ,מי שמסיים במקומות הראשונים יוכל להכנס לנבחרת בית הספר . משהו התחיל לבעור בגופי . המורה לספורט חילק אותנו לרביעיות ואני הייתי במקצה השני . ״למקומות , היכון ״  ואז המשרוקית של המאמן . לא אשכח את הרגע הזה. הלב דופק במהירות , הרגליים לא מפסיקות לנוע ואני נותן את כל הכוח שהגוף מאפשר לי. במהלך הריצה הכי נהנתי זה להרגיש את הרוח על הפנים שלי . נתן לי תחושה של חופש. מגיע לקו הסיום ואני מסיים ראשון . עולה ישר למקצה הגמר כי אני מוביל מבחינת הזמן המהיר בו סיימתי את המקצה . אני בשוק לגמרי ובלי אוויר . חברי לכיתה לא מבינים מאיפה צצתי להם פתאום. המורה לספורט מקריא את התוצאה שלי וכולם בשוק. במקצה הגמר מסיים ראשון ונכנס ישר לנבחרת בית הספר. אני זוכר כילד , בנקודה הזאת,  משהו פנימי מתחיל להשתנות אצלי. תראו אילו פלאים הצלחה קטנה של ילד יכולה לעשות.זה הרגע שהמוטיבציה לספורט ובכלל לאתגרים בחיים התחילה להתעורר אצלי .

סיפור נוסף..

מתאמנת מדהימה שלי הגיעה אליי עם המשפט הבא ״ אני רוצה אימונים אישיים ,אימונים חזקים ורוצה מאוד קוביות בבטן ״ חייכתי ! והתחלנו להתאמן . אימונים של פעם בשבוע יותר מ 3 שנים . ירדה בהקפים , הגוף התחטב, המתאמנת הפכה להיות חזקה מתמיד . קוביות בבטן לא צצו להן .הקפדה על תזונה, שילוב של אימונים נוספים לא הניבו את היעד המבוקש , קוביות בבטן אין , סופר מייאש . לספר לכם שלא היו משברים במהלך האימונים, ברור שהיו . הבחורה לא ויתרה. פעם בשבוע מגיעה אליי לאימונים סופר מאתגרים והיא ממשיכה בכל הכוח . מידי פעם מזכריה את הקוביות בבטן.

במהלך שלוש השנים , ההתעסקות בקוביות נעלמת . ההבנה בחשיבות אימונים לבריאות הגוף והנפש נכנסת לתודעה .

לפני כשלושה חודשים במהלך אימון היא נשארת עם גוזיה ו… לפתע אני רואה קוביות מבצבצות להן מהבטן . אני מיישר מבט עליה ומחייך . היא עונה בחזרה ״ זה ממש לא חשוב, אני יודעת שמטרתם של האימונים הם לבריאות הגוף והנפש שלי״. אני כמובן מחייך חיוך גדול .יש כאן דוגמא קלאסית לתהליך פנימי מקסים שהתרחש כאן .זה התחיל מקוביות בבטן ( משהו שטחי ואסתטי בלבד) להבנה מאוד עמוקה והפיכת מוטיבציה פנימית יציבה וכמעט בלתי מעורערת .כמעט בלתי מעורערת ! לכולנו יש את הנפילות הקטנות , הימים הפחות טובים בחיי היום יום .

התמדה, גם אם לפעמים זה נראה קשה , בלתי מושג , עייפות נפשית וכו. התמדה שווה להצלחה! תזכרו את זה טוב.

צריך לקחת כל יום רגע אחד שעושה לנו טוב על הלב . רגעים קטנים שמתווספים לתהליך פנימי שאנו חווים . המוטיבציה טמונה עמוק בנפש . לפעמים צריך רק מישהו שלאט לאט יחשוף אותה.

אחרי 24 שנים כמאמן אישי ובקבוצות, יש לי עוד לא מעט דוגמאות למתאמנות ומתאמנים שעברו מסע מופלא למציאת המוטיבציה הפנימית שלהם. תתחילו היום , לא מחר , תתחילו מסע מופלא בככדי לגלות  מה היא מוטיבציה עבורכם.

The post מוטיבציה appeared first on OsherFit.

כשזוג הורים לעתיד מגלים שהם בהריון, הרגע הראשון שבו האם מרגישה שיש לה יצור חי בבטן הם על ידיי תנועותיו של העובר.  כל בעיטה, תנועה קלה של היד או כל תזוזה של גוף העובר נותנת סימן חיים שהכל בסדר. ההורים באותו רגע שמחים ומאושרים, והתזוזות של העובר הן סימן שהכל תקין.

בשנה הראשונה שלנו כיצורים חיים בעולם הזה אנחנו לא מפסיקים לנוע בצורה זו או אחרת. כשאנחנו שומעים מוזיקה מתנגנת ברקע אנחנו מתחילים לזוז, ליצור מן ריקוד שלא נגמר עד שהמוזיקה נעלמת. תנועה וריקוד הם חלק מהנשמה שלנו, מהאינסטיקטים הכי טבעיים שיש לגוף האדם. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו חוסמים את האינסטינקטים הטבעיים שלנו כי אנחנו מציבים לעצמנו חומות לא רצויות כמו מבוכה, בושה, פחד ועוד. כולנו מחפשים רגעי אושר: הם זמינים לנו כל כך, אבל מי שחוסם אותם הם דווקא אנחנו.

אספר לכם בקצרה על הסיפר שלי כרקדן. מהגיל שאני זוכר את עצמי כשמוזיקה התנגנה ברקע, הגוף שלי התחיל לזוז באופן טבעי לקצב וזה פשוט הרגיש נפלא וטבעי. מגיל צעיר ידעתי לשחרר את הרצון הזה להתחיל לנוע. מי שזיהתה את הכשרון שלי ראשונה היא אמא שלי. היא מספרת: "היית יכול להיות סגור שעות בחדר עם מוזיקה ברקע ולרקוד באופן חופשי". היא גם סיפרה שהיא הייתה מסתכלת מדי פעם ופשוט נהנית לראות איך הכשרון הטבעי שלי מתפרץ החוצה.

כשהייתי בן 7, הוריי חזרו מטיול גדול באירופה. אמא שלי נגשה אליי בגאווה גדולה ואמרה: "ראינו רקדנים בדיוק כמוך וזה היה פשוט נהדר". היא כמובן שיתפה את אבא שלי, אבל הוא כגבר האמין שבנים לא אמורים לרקוד. התקופה היא שנות ה-80 כשהעולם היה קצת חשוך, ולא הרבה בנים היו רוקדים בתקופה הזאת.
בקצרה, התחלתי לרקוד בצורה מקצועית רק לקראת גיל 18.

אחרי הצבא עברתי לניו יורק, ארה"ב והגשמתי שם לא מעט חלומות כרקדן.

אני שמח מאוד שלא נתתי לאף אחד לחסום אותי מלנוע בדרך שלי. פרצתי לא מעט גבולות בכדי שאף אחד לא יחסום אותי או יביך אותי באהבה הגדולה שלי – תנועה וריקוד. אני מאוד מאמין שכולנו כבני אנוש אוהבים וצריכים לנוע ולרקוד. אלו רגעים שעושים לנו כל כך כיף. תנועת הגוף למוזיקה היא ריפלקס טבעי ונורמאלי של הגוף. מי שיושב בצד וחושב שזה מגוחך מתעלם מהצורך הטבעי שלו. לצערי, זה קורה לרבים מאיתנו בגלל המסחומים שאנו יוצרים במהלך החיים הבוגרים שלנו, לאינסטיקטים  הטבעיים והטובים שלנו.

לנוע לצלילי מוזיקה אלו רגעי אושר עילאיים וקשה לתאר במילים את ההרגשה המופלאה הזאת. גם בימים שקשה, ושגרת החיים שוחקת – אין כמו הרגע הזה שאתם לא מוותרים לעצמכם, מפנים את החדר, שמים מוזיקה ופשוט זזים.
לפעמים זה לא פשוט בהתחלה, אבל בסוף אימון עם מוזיקה, שיעור זומבה או כל שיעור ריקוד, התחושה היא שהגוף נושם בצורה אחרת. הגוף פתאום חי, מלא באנרגיות טובות ומוצף באושר שאין לתאר.
לרקוד זה חופש. חופש של הגוף שלנו ממעצורים, ממחשבות לא טובות ובעיקר הרגשת אושר עילאי.במיוחד בתקופה הזאת, החופש שלנו לא נמצא מעבר לים או מחוץ לבית אלא במרחק תנועה עם מוזיקה טובה.

The post תנועה וריקוד זו שפת החיים של כולנו appeared first on OsherFit.

קצת על עצמך: כיצד הגעת אל תוך עולם הזומבה?

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי לרקוד ולעסוק בספורט. את הכישרון לריקוד ירשתי מהמורה הראשונה שלי לריקוד, אימא שלי. את האהבה לספורט ירשתי מאבי. אבי היה אלוף הארץ בהאבקות כארבעה פעמים. אבי היה אמור לנסוע לייצג את ישראל באולימפיאדת מינכן. האולימפיאדה שבה נרצחו 11 מחבריו. כשגדלתי אבי תמיד היה קם בבוקר ומתאמן. מזין את גופו באוכל בריא. הוא היה ממש מקור ההשראה לספורט בחיי. אצלי זה התחיל בריצת קצרות. ביסודי הייתי בנבחרת ביה"ס לריצת מאה מטרים. בחטיבת ביניים התקבלתי לכיתת ספורט כסייף. אבל ככל שהתבגרתי' עולם המחול שאב אותי לתוכו כי זו הייתה האהבה האמיתית! לתיכון התקבלתי לביה"ס לאומניות ויצ"ו בחיפה. מאוד רציתי להיכנס למגמת מחול אבל אז זה לא היה כל כך מקובל לראות בן רוקד' וגם מאוד פחדתי מהסטיגמות השטותיות שמתלוות לזה. הפחד פשוט שיתק אותי.

החיים בניו יורק

התחלתי לרקוד בצורה מקצועית רק בגיל 18 והדרך הייתה לא קלה במיוחד שכבר נכנסתי לשירותי הצבאי. את התפנית הגדולה עשיתי אחרי הצבא כשנסעתי להגשים את חלומי ולרקוד בצורה מקצועית בעיר ניו–יורק שבארה"ב. חייתי בניו יורק כ -11 שנים. רקדתי עם טובי המורים, הופעתי, לימדתי ונהניתי מכל רגע. שם גיליתי את עצמי. הסרתי המון פחדים מעליי אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר לי, עדיין חיפשתי נישה שמתאימה לי. פניתי לעולם האקדמאי ולמדתי באוניברסיטת העיר ניו–יורק. סיימתי את לימודי כבוגר מנהל עסקים וראיית חשבון. עבדתי בחברה החמישית בגודלה בעולם לראיית חשבון. כל יום הייתי נכנס למשרד שלי לבוש בחליפה והייתי חלק מעולם העסקים הגדול שנראה מבטיח וקסום לכולם. עדיין חיפשתי לעסוק במשהו שאני באמת אוהב. הייתי מלמד מידי פעם בניו–יורק ריקודי שורות, היפ הופ וסלסה. רגעי האושר צצו להם כשלימדתי אבל מאוד היה חבל לי לראות אנשים שלא ממש מסוגלים להיות רקדנים ב 100% עומדים בצד ומסתכלים. לזומבה נחשפתי כשהייתי במשבר מאוד גדול בחיי. חבר מאוד טוב שלי פגש אותי בניו–יורק בשיא המשבר שלי ואמר לי " יש לי משהו שמאוד יתאים לך וזה נקרא זומבה". הוא ניגש למחשב והקיש בגוגל את המילה זומבה, והקליפ המפורסם של טניה בירדסלי עלה (כיום לקליפ הזה יש כ 27 מליון צפיות ביוטיוב). מאותו רגע השתנו חיי. פשוט הוקסמתי מטניה. המוזיקה, התנועה והכריזמה שלה שאבו אותי לתוך עולם שאני כל כך נהנה וגאה להיות חלק ממנו היום. אני בחיים לא אשכח את השיעור הראשון שלקחתי. יצאתי ממנו המאושר באדם. ידעתי שאני הופך להיות מדריך זומבה מאוד בקרוב. כשהתחלתי ללמד ידעתי שמצאתי את יעודי. אני אומנם רואה חשבון במקצועי אבל קודם כל מדריך לזומבה!

מרבית מתאמנות הזומבה הן נשים: ספר את ההרגשה לעבוד עם אחוז גדול של נשים בשיעורים?

קודם כל אני בן יחיד לארבע בנות אז לסביבה נשית אני מאוד רגיל. כגבר כיף לי. נשים אוהבות לראות גבר משוחרר ללא חומות ופחדים. הרבה אומרות לי שלראות גבר שיודע לזוז זה מאוד סקסי. על הצד הזה אין לי מה להתלונן. כיף לעבוד עם נשים. הן מאוד משוחררות בשיעור, מאוד מפרגנות ומאוד פתוחות לדברים חדשים בחיים.

אז למה יותר נשים ופחות גברים בשיעורים?

גברים ככלל פועלים הרבה מתוך אגו מסוים ובושה. הרי לרקוד זה לא כל כך גברי, מפחדים מאוד מהסטיגמות שניתנות לגבר שרוקד (גם אני הייתי שם). הגברים בארץ צריכים להיות יותר פתוחים ולשים קצת את המאצ'ו מאן בצד. בארה"ב הרבה גברים מגיעים לשיעורי זומבה ובארץ הרבה פחות. אני מקווה שהדברים ישתנו בקרוב. יש מקום אחד שאני מלמד בו (במרכז תל אביב) שלא מעט גברים בגיל בוגר באים באופן קבוע לשיעור שלי. הגברים האלו בעלי ניסיון חיים עשיר, הם יודעים להניח בצד את האגו שלהם ולהיות יותר פתוחים. החלום שלי זה לראות מספר שווה של גברים ונשים בשיעורים שלי (למרות שמספר פעמים אחדות זה כבר קרה). בשיעורים שלי אין ריקודי בטן ואני מאוד משתדל שהכוראוגרפיות שלי לשירים יהיו מותאמות לנשים וגברים כאחד. אני מקווה שיום יבוא והמצב ישתנה. לשם אני שואף.

רגע ספורטיבי גדול

יש הרבה רגעים בספורט העולמי והישראלי שאני יכול לדבר עליהם. אני זוכר עוד בילדותי את האצן והאתלט האמריקאי, קרל לואיס. אני לא אשכח את ריצת המאה מטרים שלו באולימפיאדת לוס אנגלס בה הוא קבע שיא עולם חדש. אני זוכר את הרגעים בהם צפיתי בו והתרגשתי מכל ניצחון שלו. הייתי אז ילד ובגללו מאוד התחברתי לריצות הקצרות ולקפיצה למרחק. אני מלא הערכה וכבוד לג'ודאי הישראלי, אריק זאבי. איש מדהים שהראה לכולנו שהגיל לא קובע. אני מאוד גאה בו ומאוד הייתי מאושר ביום בו זכה במקום ראשון באליפות אירופה השנה.

רגע ספורטיבי מאכזב

יש לי רגע אישי מאכזב. בכיתה ט' הגעתי לאליפות הארץ בסייף. כל כך התרגשתי מהמעמד ומאוד רציתי להוכיח למאמן שלי שאני יכול להביא תוצאה טובה. בקרב הראשון הפסדתי. זה מאוד שבר אותי. זה למד אותי שאני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד אלא רק לעצמי. השנה גם הייתי מאוד מאוכזב בשביל הספורטאי הישראלי אריק זאבי באולימפיאדת לונדון. הגיע לספורטאי המדהים הזה סיום אחר אבל אני עדיין מעריץ אותו. אישיות מדהימה שיש הרבה מה להעריך ולהעריץ בה.

חלום ספורטיבי אישי

את החלום הספורטיבי שלי בפן האישי התחלתי להגשים לפני כשנתיים. המשבר הקשה שעברתי בניו–יורק לימד אותי שאני עושה משהו שאני לא אוהב. הזומבה הכניסה אותי שוב לעולם הפיטנס. אחרי כנס זומבה העולמי בלונדון בפברואר 2012 הבטחתי לעצמי שאני חוזר לארץ והולך לעבור קורס מדריכי כושר גופני ובריאות וכך עשיתי. אני מאוד אוהב ללמד אנשים, לחנך ולהתנות בהם אורח חיים בריא. בסיום התהליך אני רוצה מאוד להקים סטודיו גדול שישלב את כל העלמות שלי יחדיו. עוד כמה חלומות קטנים: כמובן לראות מספר גדול יותר של גברים בשיעורי זומבה. הפקות מושקעות של זומבה תמיד קרצו לי (כמו שעושים בארה"ב). ב 15.9.2012 אני מעלה את ההפקה הראשונה שלי.

זומבה בשבילך…

זומבה בשבילי זה נשמה בריאה בגוף בריא. רוב התלמידות שלי אומרות שזומבה זה לנפש והן צודקות. הרבה אנשים מעולם הספורט מרימים גבה כששומעים את המילה זומבה. זומבה זה שיעור שמיועד לכלל האוכלוסייה וכמובן שצריך להתחבר אליו אבל…. זה עובד. הפורמט של השיעור מדהים ויש בזה הרבה כיף. אנשים מחפשים דברים חדשים, כיפיים עם הרבה אנרגיות והזומבה פשוט עונה על כל הצרכים הללו. אני מוסמך להעביר גם זומבה גולד (זומבה לגיל השלישי) וזה פשוט מדהים. העברתי מספר שיעורים לאנשים שמרותקים לכסא גלגלים או עם נחות מסוימת. אתם לא מבינים מה שיעור זומבה עשה להם, פשוט החזיר אותם לחיים. הם לא הפסיקו לחייך וליהנות במשך כל השיעור.

אישיות ספורטיבית מעולם הפיטנס או הזומבה

אני בוחר אישיות ספורטיבית מעולם הזומבה, טניה בירדסלי (מלכת הזומבה). את טניה פגשתי פעם ראשונה בניו–יורק ואפילו לא ידעתי מי זו. הקליפ שלה ביו טוב סחף אותי לעולם הזומבה. פגשתי שוב את טניה בכנס זומבה העולמי בלונדון ומאז אני פשוט מעריץ אותה. היא אישיות נטולת אגו שיש כל כך הרבה מה ללמוד ממנה. טניה הופיעה בארץ בתחילת יוני השנה.

תחביבים אישיים

אני מאוד אוהב ספורט (הכל כולל הכול), לקרוא ספרים טובים ובעיקר לבלות עם הילדים שלי ומשפחתי.

מוטו לחיים

לחיות ולהגשים חלומות. אל תיתנו לפחד לשתק אתכם אלא תתמודדו מולו.

The post זומבה: זה לא רק עניין של נשים appeared first on OsherFit.

1. חלבון צריך לצרוך אחרי אימון כוח בלבד

לא נכון. אם יש דבר שאפשר לומר באופן גורף זה שכולם, ללא יוצא מן הכלל, בקרב האוכלוסייה העוסקת בספורט עממי (שאינו מקצועני) חייבים לצרוך חלבון לאחר הפעילות. בזמן אימון, כל אימון או במהלך החיים בכלל, מתבצע תהליך של פירוק חומרים ביניהם השריר. לא משנה אם האימון היה אירובי או אנאירובי – ריצה, זומבה, TRX, על מכשירים בחדר כושר או פילאטיס – בגמר האימון הכרחי לצרוך ולהחזיר לגוף את החומרים להם הוא זקוק על מנת לשמור על איזון. או במלים אחרות – להחזיר לגוף פחמימות, שומנים ובעיקר חלבון איכותי ככל הניתן ובתוך שעה לכל היותר מגמר האימון בכדי להגיע לתוצאות מקסימליות.

2. חלבון הוא חלבון הוא חלבון

לא נכון. לא כל החלבונים שווים באיכותם ובכושר הספיגה שלהם בגוף. חלבוני החלב הם בעלי הערך התזונתי הגבוה ביותר מבין כל חלבוני המזון. גם בין קבוצות חלבוני החלב יש הבדלים, כך שחלבוני מי הגבינה Whey הם החלבונים האיכותיים ביותר, לא רק בהקשר של ספורט, אלא לכל צרכי הגוף, כולל גדילה של ילדים ובני נוער. לכן, לא רק כמות החלבון היא החשובה לאחר אימון, אלא גם איכותו הביולוגית, והאפקטיביות שלו בשימור השריר ובביצועיו.
במחקרים נמצא כי שתיית חלבון Whey לפני ואחרי כל אימון משפרת את הביצועים ומפחיתה סימנים של נזק לשרירים.

3. חלבון מנפח שרירים ולכן לא מתאים לנשים אחרי ספורט

לא נכון. על מנת להגדיל ו"לנפח" את השרירים שלהן, צריכות נשים לעבוד באימונים פי חמישה מגבר ולקחת תוספות מזון כדי לפתח את שריריהן, כמו לדוגמה נשים העוסקות באופן מקצועי בפיתוח הגוף. עבודה רגילה בחדר הכושר, באימון אירובי או אנאירובי וחיטוב – לא ינפחו לאף אחת את השריר ובכל מקרה, מבחינה פיזיולוגית אין לנשים אפשרות לנפח שריר כמו שגבר יכול.

4. פעילות בדופק גבוה שורפת הכי הרבה קלוריות

לא נכון. אם נעבוד על אימון אינטרוולים שמעלה ומוריד את הדופק לסירוגין, נשרוף יותר קלוריות מאשר אם נעבוד באותה עצימות לכל אורך האימון. ריצה או הליכה באותו קצב ישרפו פחות אנרגיה ממש, אם תרצו, כמו רכב הנוסע במהירות קבועה בכביש מהיר וצורך פחות דלק מאשר אם ייסע בעיר במהירות גבוהה ונמוכה לסירוגין.

5. קפה שחור לפני פעילות גופנית עוזר לשריפת קלוריות

נכון. וההסבר ממש בסיסי. קפאין כידוע, משפיע על ההוצאה האנרגטית בזמן מנוחה. בזמן פעילות גופנית ולאחר שתית הקפה הגוף יוציא יותר אנרגיה או בפשטות – ישרוף יותר קלוריות.

6. בעשרים הדקות הראשונות של האימון עדיין לא שורפים שומן

נכון. באימון אירובי צריך לעבוד מעל עשרים דקות. בעשרים הדקות הראשונות הגוף שורף פחמימות ורק לאחר מכן הוא מתחיל לשרוף שומנים.

7. לפני אימון מוטב לאכול פחמימה ריקה ואחרי אימון לאכול לחם מחיטה מלאה

נכון. וגם חשוב. על מנת להעניק לגוף אנרגיה מיידית מוטב לאכול פחמימה ריקה, שמתפרקת במהירות ומספקת אנרגיה לגוף אבל לא מכבידה עליו ומותירה אותו קליל לטובת האימון. לאחר האימון, כאמור, חשוב מאוד להשיב לו את אבות המזון שהחסיר ופחמימה מורכבת כמו לחם מלא למשל, תחזיר לגוף את הסיבים התזונתיים להם הוא זקוק.

The post מתאמנים? 7 המיתוסים שאתם חייבים להכיר appeared first on OsherFit.

בפעם הבאה שתכנסו לחדר הכושר, כל חדר כושר, תגלו את החלוקה הבאה: במתחם ההליכונים והסטפרים תראו גם גברים וגם נשים, עם יתרון מספרי קל לנשים. באיזור המכשירים והמשקולות רוב גברי ברור ואם תציצו בחלון חדר הסטודיו תמצאו נשים. רק נשים. לפעמים יכול להיות שם איזה גבר אחד אמיץ אבל לא רבים מעבר.  אז אם זה כך בכל חדרי הכושר מה הסיבה? פשוט מאוד. ההבדל בין גברים ונשים (גברים ממאדים נשים וונוס.. זוכרים?) מכתיב את ההתנהגות גם בחדרי הכושר.

נשים עובדות חכם יותר

מה שלא כולם יודעים, הוא שכל האימונים טובים לגברים ונשים כאחד אבל הנשים, ויסלחו לי הגברים, משתמשות בחדר הכושר בצורה חכמה יותר.

זוכרים את החלון הקטן שבדלת חדר הסטודיו? חדר מלא בנשים חכמות שלוקחות שיעורי אירובי כמו זומבה או היט, בודי פאמפ, בודי באלאנס,  עיצוב, חיטוב, פילאטיס, יוגה, שעורי Core  ומה לא….. נשים שמקבלות אימון של שעה עם מדריך מוסמך, מוזיקה טובה ואווירה הכי כיפית בעולם. הן עובדות על כוח, אירובי וגמישות הכל באותה שעה. והגברים? הם כנראה עבדו בשעה הזו רק על כוח.

אז מה חשוב יותר? כוח או גמישות?

שניהם חשובים רק צריך לזכור שככל שאנחנו מתבגרים, הגמישות חשובה יותר לפעולות יומיומיות או בשפה המקצועית -פונקציונליות.

את רוב האגו הגברי תמצאו באזור המשקולות והמכשירים. הגבר הממוצע רוצה להעלות מסת שריר כי זה נראה טוב והופך אותו גברי יותר. הנשים לעומת זאת נמצאות באיזור האירובי (הליכונים וסטפרים ) כי הן רוצות לשמור על משקל יציב או להשיל מספר קילוגרמים. אז מי עובד נכון יותר? במקרה הזה אף אחד מהמינים. שילוב של אימון אירובי וכוח הוא השילוב המנצח. זה לא משנה עם מה מתחילים. אפשר להתחיל עם אירובי ואז אימון כוח או ההפך. אז נשים יקרות,  עזבו את "המידור" ובואו לאזורים הפחות מוכרים לכם בחדר הכושר. ואתם הגברים? השאירו את האגו בצד ותגלו ששיעורי הסטודיו יתנו לכם הרבה ולא יהפכו אתכם לנשיים יותר אלא להפך, לחזקים יותר, גמישים יותר וחטובים בהרבה יותר.

מי יתמיד בחדר הכושר?

והגענו לשאלת השאלות: כמה מאיתנו נרשמו לחדרי כושר במהלך החיים ולא התמידו בהם? רבים מידי למרבה הצער. אז מי הטיפוס המתמיד ואיך הופכים לכזה?

יש כמה שאלות עקרוניות שכדאי לשאול: לאיזה תחום בעולם הספורט אתם הכי מתחברים? אני למשל, בא מעולם המחול וללא ספק ריקוד הוא הספורט שאני הכי אוהב. ובהמשך ישיר, אני מאוד אוהב שיעורי זומבה (וגם מדריך אותם), שיעורי דאנס אירובי ועוד. אנשים אחרים מתחברים יותר לאימוני הכוח, יש כאלה שיוגה שלווה או יוגה עוצמתית יותר עושה להם את זה וזה גם הסוד: נסו למצוא את האימון הקרוב ללבכם ואיתו להתמיד. לא להתפזר לנסות לתפוס מכל וכל – כי זו דרך די בטוחה החוצה מחדר הכושר.

ויש כמובן אנשים שבכלל לא מתחברים ולא אוהבים חדר כושר וגם זה בסדר. היום יש הרבה קבוצות ריצה ומאמנים שמעבירים אימונים אישיים (קצת יותר יקר אבל מאוד משתלם) בחוץ, מה שמכונה  ( Outdoor training), שילוב מושלם בין ספורט וטבע.

הכל בראש

וזה אולי המסר האחרון והכי חשוב: אם לא תשנו גישה בחשיבה שלכם לא תצליחו לשנות את גופכם ואת אורח חייכם לבריא יותר. המהפך למתאמנים מסורים תלוי בכל אחד ואחד מכם, ובהבנה שתכנית הפנסיה הכי חשובה שתוכלו לארגן לעצמכם היא זו שתבטיח לכם גוף חזק ובריא גם בגיל מבוגר.

The post גברים ממאדים נשים מזומבה appeared first on OsherFit.